ת"א 44367-09-17 ביליה נ' שירות בתי הסוהר ואח'

עובדות המקרה: התובעת היא אישה טרנסית שנעצרה פעמיים על רקע סכסוך עם שכנה. במעצר הראשון הוחזקה בצינוק, בתא המכונה "חללית", בכלא גברים, ובמעצר השני הוחזקה בתא בידוד באותו הכלא. כליאתה בצינוק ובבידוד נעשתה, לטענתה, רק בשל היותה טרנסג'נדרית ובניגוד לנהלי שב"ס. כמו כן, לאורך המעצר לא סופק לה מזון המותאם לאורח חייה הטבעוני, נמנעו ממנה התרופות אותן היא נוטלת בקביעות לרבות ההורמונים שהיא נוטלת כחלק מהליך ההתאמה המגדרית, נמנעה ממנה האפשרות להתקלח נערכו בה חיפושים גופניים משפילים והיא ספגה הטרדות מיניות חוזרות ונשנות מן הסוהרים. הנתבעים טענו, מנגד, כי הטענות הללו מועלות במקביל בהליך בג"ץ שהוגש על תנאי כליאתם.ן של אסירים.ות על הקשת הטרנסית, וכי כפילות זו פוגעת ביעילות הדיון. עוד טענו כי כליאתה של התובעת בתא ה"חללית" נועדה לצורך השגחה מחשש לפגיעה עצמית, וכי הטענות בדבר מניעת מזון מותאם, מקלחת וטיפול תרופתי וכן הטענות בדבר הטרדות מיניות אינן מבוססות עובדתית.

דיון והכרעה: לא הוצגו אישורים המוכיחים שכליאתה של התובעת בתא "חללית" נעשתה כדין, והעדויות תומכות בכך שלא ניתנו אישורים כאלה. לא הוצגו עדויות לכך שנערכה פגישה עם עו"ס כנדרש טרם כליאת אסיר.ה בתא חללית, המפקד החתום על טופס השיבוץ לא הובא לעדות ואף הטופס עצמו לא גולה בעת גילוי המסמכים- ואי גילויו מעיד על סבירות שאיננו קיים. כל זה מלמד על אי חוקיות החזקתה של התובעת בתא חללית. כמו כן, הנתבעים לא היו ערוכים כלל לקבלתה של התובעת למעצר, ומדברי ב"כ המדינה ניתן להסיק כי תנאי מעצרה נבעו מהיותה טרנסג'נדרית. הנתבעים התרשלו בכל הנוגע לתנאי מעצרה של התובעת. כמו כן, מדיניות הנתבעים ביחס לתובעת היא מדיניות מפלה. המדינה צריכה להקצות משאבים ייעודיים להבטיח כי הביטחון הפיזי והחברתי של עצורים.ות על הקשת הטרנסית יהיה דומה לזה של הציבור הכללי. לתובעת נפסק פיצוי נזיקי בגין כאב וסבל בגובה של 40,000 ₪ על המעצר הראשון ו25,000 ₪ על המעצר השני, ופיצוי בגובה של 50,000 ₪ על מניעת הטיפול הרפואי. אשר לטענה להטרדה מינית, לא ניתן לקבוע כי התייחסות הסוהרים עולה כדי הטרדה מינית כהגדרתה בחוק, ועל כן לא נפסק פיצוי.