ע״ו 21191-08-21 – פלוני נ׳ היועמ״ש

עובדות המקרה: ערעור לפי סעיף 9(א) לחוק הטיפול בחולי נפש על החלטת הועדה המחוזית הפסיכיאטרית בבית החולים ״שיבא״ אשר דחתה את ערר המערער על הוראת אשפוזו הכפוי ע״י הפסיכיאטר המחוזי. המערער, בן למשפחה חרדית המתגורר בישיבה טופל בעבר ע״י פסיכיאטר ומטפלים נוספים, לרבות טיפול תרופתי בהמלצת הוריו וללא אשפוזים פסיכיאטריים בעברו. במהלך היממה שקדמה למתן הוראת האשפוז הגיע המערער לחדר המיון בביה״ח ״שיבא״ פעמיים כאשר הוא מלווה במדריך הישיבה בה הוא מתגורר. בפעם הראשונה, המערער תיאר תאוות מיניות לגברים ומרגיש שאנשים נמשכים אליו פיזית והוא אליהם. המערער סיפר על הצקות בישיבה וכי הוא סובר שכל העולם חוטא עם גברים. לאחר שלא נמצא מסוכן לעצמו או סביבתו, שוחרר להמשך מעקב פסיכיאטרי. בהמשך אותו היום הגיע למיון פעם נוספת ומסר כי אביו הכריח אותו מסיבה שאינה ידועה לו, תיאר בהרחבה את משיכתו לגברים ומסר שמצב רוחו נחמד, שנתו ותאבונו תקינים והתנגד לאשפוז. מדריך הישיבה מסר כי המערער סובל מהתפרצויות זעם, אינו מוכן להשאר בבית, יוצא להסתובב בלילות, לא נוטל טיפול תרופתי ואיים על אביו במכות. אמו של המערער מסרה בטלפון כי הוא סובל מהתפרצויות זעם, מאיים ברצח וכי ההורים נאלצו לברוח מהבית וחיים בפחד ממנו. בנוסף מסר כי המערער פנה לאביו בבקשה שיפנה לאביו של נער אחר בכדי שיוכל לקיים עם הנער יחסי מין. בעקבות רושם למצב פסיכוטי-מאני עם הפרעה בארגון החשיבה, ותוכן הכולל מחשבות שווא ארוטומניות ורדיפניות עם פגיעה בכושר המציאות, יחד עם עדות להתנהגות חסרת שיפוט המסכנת את המערער וסביבתו הוצאה הוראת אשפוז בכפייה מכוחה אושפז המערער בבית החולים שיבא. במהלך ערעור בפני הוועדה הפסיכיאטרית על אשפוזו נמסר מכתב מאת מנהל המחלקה בו נכתב כי המערער נינוח ובעל חוסר ארגון קל בחשיבה, לא נותן תשובה לשאלות על מחשבות שווא, עדיין שרוי במצב פסיכוטי עם פגיעה בבוחן המציאות ובכושר השיפוט ללא תובנה למצבו וכי מחוץ למחלקה מהווה סכנה פיזית לעצמו ולסביבתו. במסגרת הדיון המערער התחייב כי אם ישוחרר ישתף פעולה עם טיפול מרפאתי ויטול תרופותיו. המדריך מסר כי המערער איים עליו ועל הוריו. ממצאי הוועדה קבעו כי המערער משתף פעולה אך מכחיש את שמיוחס לו לגבי סיבות הוראת האשפוז ומסוכן ברמה בינונית לעצמו ולסביבה. עמדת הרוב נימקה את החלטתה לדחייה בכך שהמערער נמצא במצב פסיכוטי פעיל עם ביטויי התנהגות אלימה מילולית, כאשר טרם האשפוז ניחן בהתנהגות מסוכנת לעצמו ולאחרים במידה בינונית. דעת המיעוט קבעה כי המערער אמנם במצב פסיכוטי פעיל אך הבסיס העובדתי לאשפוז, אשר כלל איומים ברצח ותוקפנות לא הוכח. כמו כן, נטען כי עדות המדריך הייתה רצופה אי דיוקים וכי ברקע האשפוז התנגשות תרבותית חריפה בין רצונו של המערער בקשר מיני עם גברים, עמדה הסותרת לחלוטין את אמונתם ואורח חייהם של ההורים, המשפחה והקהילה בה חי.

ב״כ המשיבה מסרה כי מנהל המחלקה שוחח עם אם המערער אשר חזרה מטענותיה בנוגע לאיום ברצח, וכי המשיבה נסמכה על דברי מנהל המחלקה לפיו קיים חשש לתקיפה מינית שמקורה בפרשנות שגויה של הסכמת הצד השני. ב״כ המערער טענה כי לא נשקפת סכנה כלשהיא לסביבת המערער וכי ספק אם הייתה התנהגות המערער מפורשת כמסוכנת אלמלא היה מושא המשיכה בן אותו המין.

הכרעת הדין: הערעור התקבל. הערכת מסוכנות עתידית של אדם אינו בגדר מדע מדויק וצריכה להתבסס על מצבו הנוכחו של האדם בשים לב לעברו, לתהליך הטיפולי, תוצאותיו ולגורמי הסיכון שמלווים אותו ובמצב בו ישוחרר מאשפוז. נטייה מינית הומוסקסואלית אינה מהווה לכשעצמה סכנה לאדם או זולתו ואינן מהוות הצדקה לכפייה באשפוז. ניכר כי הוועדה ביססה החלטתה על תשתית עובדתית רעועה – דברי המדריך והאם. עולה כי הורי המערער באמצעות המדריך דחפו לאשפוז, כאשר מהתיאור העובדתי והיעדרות ההורים מתקבל הרושם כי לנטייתו המינית של המערער והתנגשותה עם עולם הערכים של הוריו היה חלק משמעותי עד מכריע באשפוזו. המערער אינו מהווה סכנה לעצמו או לזולתו, בשל רצונו של המערער בטיפול יש מקום להורות על המשך טיפול מרפאתי כפוי.