תמ״ש (פ"ת) 23844-11-20 - פלוני נ' אלמוני

עובדות המקרה: תביעה עצמאית של קטינה לקבלת טיפול הורמונלי לשם ביצוע תהליך שינוי מגדרי, חרף התנגדותו של אביה אשר הגיש כתב הגנה בו נטען כי לבית השמפט אין סמכות עניינית לדון בעניינה של הקטינה. לטענתו, משהורי הקטינה התגרשו בבית הדין הרבני ומאחר וכל העניינים הנלווים נכרכו כדין לתביעת הגירושין לרבות משמורת הקטינה, הסמכות הבלעדית לדון בעניינה של הקטינה מסורה לבית הדין הרבני - אשר אף דן בסוגיית טיפול נפשי לקטינה. מנגד, הקטינה טענה כי בהתאם לסעיף 3(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה עומדת לה הזכות להגיש תובענה לבית המשפט בכל עניין שבו עלולה זכותה להפגע פגיעה של ממש. לטענתה, עניינה נפרד ועצמאי מזה של הוריה ואף אם עניין המשמורת נכרך להליך הגירושין, אין הדבר מונע מן הקטינה גישה לבית המשפט.

הכרעת הדין: לבית המשפט סמכות לדון בתביעה העצמאית של הקטינה ואין היא כבולה בהסכמות ההורים אשר הקנו את הסמכות לבית הדין הרבני בהסכם הגירושין, וזאת לפי סעיף 3(ד) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה. הדבר קיבל משנה תוקף בהמלצות הוועדה לבחינת עקרונות היסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם ב2, ובהצעת חוק בנושא ״ייצוג ילדים ובני נוער״ במסגרתה נקבעו עילות למינוי מייצג עצמאי בענייני משפחה, וביניהן עילה בגין קיומה של מחלוקת תרבותית או דתית בין הצדדים הנוגעת לאורח חייו של הקטין. אף בע״א 878/96 נקבע כי במקרים של ניגוד עניינים בין ההורים לילד קמה ועומדת זכותו של הילד לייצוג עצמאי. בשאלת הסמכות עצמה באופן כללי הכריעה ה4 בהתאם למבחן ״דן ופסק״ לפיו על מנת שיוכרע שהסמכות נתונה לערכאה מסוימת יש לקבוע כי באותה ערכאה התקיים דיון, נקבעו ממצאים ונתנה הכרעה שיפוטית. המבחן לא מתקיים בעניינה של הקטינה. לעניין תביעה עצמאית של קטין, מוחל ״המבחן המהותי״, אשר בא לוודא שענייניו של הקטין לא ייבלעו בענייני הוריו וכי האינטרסים שלו לא יקופחו. לאור כל אלו והזכות החוקתית לגישה לערכאות נקבע כי לביהמ״ש נתונה הסמכות לדון בתביעתה של הקטינה.