ת"א 48936-04-19 רש נ' שופרסל בע"מ
עובדות המקרה: ביום 2.8.18 נכנסה התובעת לחנות בבעלות הנתבעת. התובעת פנתה לקבלת שירות ממוכרת אשר פנתה אליה בלשון זכר. התובעת, אשה טרנסג׳נדרית, ביקשה כי המוכרת תפנה אליה בלשון נקבה ונתקלה בסירוב והתייחסויות חוזרות בלשון זכר. הצדדים אינם חלוקים על עובדות המקרה, אלא על הנפקות המשפטית של התנהלות המוכרת.
התובעת טוענת כי הפניות נעשו בכוונת זדון תוך הקנטה ולעג לזהותה המגדרית, פגם גנטי עמו נולדה. התובעת טענה כי מעשי המוכרת מהווים לשון הרע, דיבה, רשלנות, הטרדה מינית, איסור אפליה ופגיעה בפרטיות, וכי שופרסל אינה יכולה להבנות מהגנת תום לב או ״אמת דיברתי״, וכי ההתנהלות מהווה הפליה אסורה שכן אוכלוסיית הטרנסג׳נדרים מתאפיינת כקבוצה חשודה. עוד נטען כי שופרסל חשפה את ענייניה הפרטיים של התובעת לעיני כל ובכך הפרה את חוק הגנת הפרטיות ואף פגעה בזכויותיה החוקתיות של איזבל ובהן הזכות לשם טוב.
הנתבעת טוענת כי התנהלות המוכרת אינה מהווה לשון הרע ואינה משפילה או מבזה בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות – מינה הביולוגי של התובעת. התובעת פרסמה סרטון בו תועד המקרה ברשתות החברתיות ובכך העידה כי לא נפגעה מהפרסום. המקרה חוסה תחת הגנת ״אמת דיברתי״ שכן המוכרת לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת כי היא מפרסמת לשון הרע. לפי חוק איסור לשון הרע יש להוכיח את כוונת המפרסם ולכן טענת אחריות קפידה אינה יכולה להישמע. מינה הביולוגי של התובעת אינו עניין פרטי ולא חלה על הנתבעת חובת סודיות. לבסוף, טענה הרשת כי יש למצוא איזון ראוי בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב.
הכרעת הדין: פניותיה החוזרות ונשנות של המוכרת לתובעת באות בגדר סעיף 2(ב) לחוק לשון הרע. לפי אמות מידה אובייקטיביות, נראה כי בנסיבות המקרה האדם הסביר היה חש כי פרסום דברים אלה עלול להשפילו בעיני הבריות, לעשותו למטרה לשנאה, בוז או לעג בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסות לו ואף בשל נטייתו המינית. התובעת שבה והבהירה למוכרת כי היא מבקשת לפנות אליה כאשה, אך המוכרת לא כיבדה את מבוקשה ואף לעגה לה, על אף הצהרותיו של המנהל כי התובעת צודקת בבקשתה. האדם הסביר לא היה רוצה לראות עצמו משויך לזהות מגדרית השונה מזו שעליה הצהיר. רמיזתה של המוכרת כי זהותה המינית של איזבל ומבוקשה כי יפנו אליה בלשון נקבה טעונים תיקון אף עולים לביזוי אדם בשל נטייה מינית בהתאם לסעיף 1(4) לחוק איסור לשון הרע. אין ממש בטענות הנתבעת כי אין פגם בפנייה בלשון מגדר שונה או כי אין להכיר בהתבטאויות אלו כלשון הרע מכיוון שקהילת הטרנסג׳נדרים עצמה מבקשת להתייחס למגדר לסרוגין, ואין לקבל את הגנות תום הלב או ״אמת דיברתי״ שמעוגנות בסעיפים 15 ו-16(ב) לחוק, שכן המוכרת לא הייתה תמת לב ומודעת לכך שאמירותיה נעשו בניגוד לרצונה של התובעת. חזותה הדתית של המוכרת אינה מהווה גושפנקא לאמונתה או להתנהלותה ההלכתית, שאין בה כדי לתרץ את התנהלות המוכרת ולבטח את העלבון שהטיחה בלקוחה-תובעת. לא הוכחה במקרה הפליה אסורה, השירות ניתן ללקוחה וגם הפליה תוצאתית אינה מלמדת בהכרח על הפליה. בחירתה של התובעת לפרסם את האירוע מלמדת כי מידת הפגיעה בשמה הטוב אינה גדולה, ויש להתחשב בכך בפסיקת הפיצוי. אין במעשי המוכרת כוונה של ממש להרע המונעת מזדון ורשעות לפי סעיף 7א(ג), אין לקבל את טענות הנתבעת לאמיתות דברים או בלבול ואי הבנת התרחיש. נפסקו פיצויים בסך 25 אלף ש״ח.
