הדי ויטרבו, "משבר ההטרוסקסואליות: הבניית זהויות מיניות בדיני לשון-הרע"
נושא המאמר הם הליכי לשון-הרע שעניינם תיוג התובע/ת כהומו או כלסבית. המאמר מצביע על כך שבהליכים אלה מתרחש ניסיון משפטי לחזק את ההבחנה בין הטרוסקסואליות (ובעיקר גבריות הטרוסקסואלית) לבין הומוסקסואליות. ניסיון זה מתמקד בשני צירים עיקריים: אמת והדְרת-כבוד. העיסוק בשאלת האמת, קרי בשאלה אם התובע/ת באמת הומו/לסבית, תומך בתפיסת ההבחנה הטרו/הומו כהבחנה ברורה, חד-משמעית ויציבה. העיסוק בשאלה בדבר מידת הדרת-הכבוד המיוחסת לכל אחת מהזהויות המיניות משעתק את ההנגדה בין הומוסקסואליות, שמזוהה עם בושה והשפלה, לבין הטרוסקסואליות, שמזוהה עם הדרת-כבוד. השילוב של שיח האמת עם שיח הדרת-הכבוד משמש לביצור ההבדלה בין הטרוסקסואליות, שמסומנת כזהות התקינה והמובנת מאליה, לבין הומוסקסואליות ולסביות, שמסומנות כזהויות חריגות ואף מסוכנות. לנוכח זאת המאמר דן במגבלותיהן של התמורות במעמדם המשפטי של הומואים ושל לסביות, כמו-גם במגבלותיה של פוליטיקת הזהויות המיניות.
עם זאת, המאמר מראה שהשיח המשפטי לא רק חותר לחזק את ההבחנה הטרו/הומו, אלא גם משקף ומייצר ללא הרף סימני שאלה ביחס ליציבותה של הבחנה זו. כך, בין היתר, נחשפים ספקות לגבי זהותם המינית האמיתית של התובעים, ומתגלה שבריריותה של הגבריות ההטרוסקסואלית. לצד המתח האמור שבין יציבותה של ההבחנה הטרו/הומו לבין אי-יציבותה, חושף המאמר את קיומו של מתח נוסף בשיח המשפטי: מצד אחד, המשפט מטיל הגבלות שונות על הדיבור על-אודות הומוסקסואליות, ומצד אחר, המשפט עצמו מרבה בדיבור זה ואף מעודד אותו. המאמר מסביר את הדיאלקטיקה שבין הגבלת הדיבור לבין ריבויו על-ידי בחינת מנגנונים שיחניים משפטיים הנוגעים בהַרְאָיית הזהות המינית ה"אמיתית" של התובע/ת, באיסור התיוג כהומו או כלסבית, בסימון ההומוסקסואליות כסוד, ובשימוש ברטוריקה של רמיזה ביחס להומוסקסואליות. כמו-כן המאמר בוחן את הקשר בין שני המתחים האמורים:)אי-(יציבותה של ההבחנה הטרו/הומו והרצון לדבר/להגביל את הדיבור על הומוסקסואליות.
