כנס: זה שייך לעבר? צדק מעברי והמאבק המזרחי בישראל

בעת האחרונה שני מאבקים מזרחיים מובהקים זכו למענה מדינתי בדמות פיצויים או הכרה ממסדית: פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין גבעת עמל והחלטת הממשלה בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן. מענים מדינתיים אלו ממוסגרים לעיתים כנופלים תחת פרדיגמת הצדק המעברי, במסגרתה המדינה או בית המשפט ממלאים תפקיד בהתמודדות החברתית עם עוולות עבר ובמעבר לחברה צודקת יותר. אלו מתווספות לפרשת ילדי הגזזת, שגם בעקבות המאבק שניהלו המשפחות במסגרתה, נחקק בשנת 1994 חוק לפיצוי נפגעי הגזזת. ואולם חרף התחושה ששלוש הפרשות הללו באו לידי פתרון, רבות ורבים מהנאבקים נותרו עם ביקורת חריפה על המדינה ועל הפתרונות שהוצעו להם.

שלוש הפרשות הללו חושפות מתח מעניין סביב פרדיגמת הצדק המעברי ומקומה ביחס לסוגייה והדיכוי המזרחיים: מה קורה כאשר בית המשפט או המחוקק מעניק את ההכרה הנרטיבית בעוול, אך נמנע מלקבוע את מלוא הפיצויים שהכרה זו נושאת בחובה? לחלופין, מה קורה כאשר אלו מעניקים פיצויים כספיים אולם נמנעים מהכרה מלאה בעוול ההיסטורי? האם יש למנגנוני מדינה את הרצון "לעבור" הלאה מעוולות היסטוריים הקשורים במאבק המזרחי מבלי להתמודד איתם באופן מלא? כיצד מתיישבת פרדיגמת הצדק המעברי עם הנטיה הבעייתית לשרטט את המאבק והדיכוי המזרחי ככאלו שמקומם בעבר?

בכנס המוצע נבקש לבחון באופן ביקורתי את פרדיגמת הצדק המעברי מהפרספקטיבה המזרחית, לעמוד על הפוטנציאל של מאבקים משפטיים (דרך בתי המשפט או המחוקק) עבור קבוצות מזרחיות, ואת השימוש האסטרטגי שעושים בהם קהילות ואקטיביסטים.

התכנית המלאה נמצאת כאן.

הכנס יתקיים במתכונת מקוונת (זום). ניתן להרשם מראש כאן.